מאות מחברינו , בני הדור הראשון, השני והשלישי, השתתפו השנה בכנס יום הזיכרון הבין-לאומי לקורבנות
השואה, שנערך ב27- לינואר בשיתוף עם יד ושם, בהיכל ווהלין בגבעתיים.
האירוע הוקדש הפעם לציון 75 שנים לשחרור אושוויץ – מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שהקימו הנאצים
על אדמת פולין, שאליו נשלחו יהודים מכל רחבי אירופה ונרצחו בו כמיליון מהם – ילדים נשים וטף.
לייחודיותו של המחנה, למשמעותו הסמלית ולשורדיו, הקדשנו את כל הנושאים שהועלו בכנס זה.
האירוע החל בדברים שאמרה יו"ר העמותה בילי לניאדו, בתה של שורדת אושוויץ, באמירת ה"נזכור" על ידי חברת הוועד המנהל יפה שלזינגר, גם היא בתה של שורדת אושוויץ, ובהמשך בטקס הדלקת נרות על ידי ששה מבין הניצולים האחרונים של אושוויץ שחיים עמנו היום: מרים רביד, משה דגן, אסתר מירון, שמואל בלומנפלד, לילי גמבוש
וצבי דריו.
לאחר טקס האזכרה האזנו לראיון מיוחד מוקלט עם היסטוריון השואה החשוב ביותר בימינו: פרופ' יהודה באואר שדיבר על המשמעויות השונות שיש לאושוויץ כסמל הרוע וכמסר לדורות הבאים, וכן על חשיבות המחקר במאבק נגד הכחשת השואה.
מיכאל טל, אוצר אוסף החפצים ביד ושם, סיפר את סיפורם של חפצים מאושוויץ שנמסרו ליד ושם.
חברת הוועד המנהל דבי מורג, שהיא צלמת אומנותית, הציגה את המיזם האומנותי המרגש שלה "בלתי מחיק" המציג את נושא ההעברה הבין-דורית של הזיכרון הפרטי והזיכרון הקולקטיבי, כפי שהוא משתקף בתמונות שצילמה, המתארות 13 נשים, בנות הדור השני שאחד מהוריהם היה באושוויץ.
בהמשך האירוע קיימה חברת הוועד המנהל, מלה מאיר, שיחה מרגשת עם שני שורדי אושוויץ בני למעלה מ90- שנה: צבי דריו מסלוניקי יוון ואסתר מירון מהונגריה, שסיפרו בהתרגשות רבה על החוויה הטראומטית האישית שלהם בהגיעם ברכבות המשא לאושוויץ ועל מה שקרה להם שם.
האירוע הסתיים בהצגת יחיד של השחקן הכותב והבמאי איציק אבל בשם "לחיות שעה אחת אחרי היטלר" שמתבססת על ספרו של העיתונאי נח קליגר ז"ל ועל סיפורו האישי של אביו כאסיר אושוויץ.
האירוע שאותו הנחתה חברת הוועד המנהל טובה לשם, לווה בשירתם של זמרי הפרויקט "ששה מיליון אחים – דור שלישי": שחר יוסף, דניאל כהן ורותם גלינסקי ובסרטים דוקומנטאריים על אושוויץ.