כנס "החזרה לחיים של שורדי השואה" תשפ"ב תחת הכותרת: "שאו ציונה נס ודגל"
כנס "החזרה לחיים של שורדי השואה" לציון החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר ,1947 הפך כבר למסורת של פורום נציגי ארגוני "החזרה לחיים": עמותת מורשת הבריחה, ארגון מורשת מעפילי קפריסין וארגון מורשת אקסודוס, בראשות עמותת דורות ההמשך, הפעם עמד הכנס בסימן: פעילותן של תנועות הנוער החלוציות אחרי השואה בדרך לארץ ישראל.
כתבה: בילי לניאדו, מנהלת האירוע וחברת צוות ההיגוי
כמדי שנה כן גם הפעם השקענו מאמצים רבים כדי להביא בפני חברי הארגונים השונים כנס מקיף, מכיל ומרגש שמתקיים סמוך ליום השנה להחלטת כ"ט
בנובמבר. השנה התקיים הכנס ב23- בנובמבר ,2021 בבית הפלמ"ח ברמת אביב.
מרבית משתתפי הכנס הם ילדי וילידי מחנות העקורים ומחנות המעצר בקפריסין, ולצידם מספר קטן אך משמעותי של שורדי שואה, וכן שליחי היישוב,
מתנדבי היישוב לצבא הבריטי – אנשי מח"ל, גח"ל ועוד, שחיים עדיין עמנו.
מטרת הכנס הייתה לשתף את הקהל בתרומה האדירה של פעילי תנועות הנוער שלקחו על עצמם אחרי השואה את ההובלה, כפי שעשו גם בתקופת
השואה, כדי להחדיר בלב חניכיהם את האידיאולוגיה הציונית, שכל אחת מהתנועות האמינה בה.
המשתתפים, הן באולם והן בזום, שרובם התחנכו בצעירותם במסגרת תנועות הנוער למיניהן במדינה הצעירה, התרגשו מאוד מההרצאות, מהראיונות
ומשירי תנועות הנוער ששרו. כן למדו המשתתפים על השפעתן האידיאולוגית של תנועות הנוער על שורדי השואה במחנות העקורים והמעצר, ועל החלטתם
להעפיל לארץ ישראל בספינות רעועות כדי להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.
בית הפלמ"ח פתח בפנינו את שעריו ללא תשלום ואנו מודים על כך למנהלת המקום שירי ארליך, ומוקירים את תרומתה. בשל הגבלות הקורונה החלטנו לקיים את הכנס הן באולם והן באמצעות הזום, ולשתף באירוע גם חברים שלמרות חששם להתכנס באולם רצו מאוד להיות חלק מהאירוע.
ברכת נשיא המדינה יצחק הרצוג, פתחה את הכנס.
הנשיא הוא בנו של חיים הרצוג שהיה בין הלוחמים היהודיים נגד הנאצים בצבא הבריטי וחזה במו עיניו את שהתחולל במחנות ששוחררו. בברכתו ציין הנשיא את הערכתו הרבה לכך שפורום 'החזרה לחיים' מתכנס כל שנה כדי לזכור את סיפורי הבריחה, ועל כך שבחרנו השנה לספר על תרומתם החשובה של תנועות הנוער בבריחה.
גם יושבת ראש העמותה רחל רוזנשטיין, ויושבת ראש עמותת מורשת הבריחה ד"ר מירי נהרי, העלו על נס בדברי הברכה שלהן את תפקידן החשוב של תנועות הנוער ואת הצלחתן להפוך את חלומם של שורדי השואה להגיע לארץ ישראל, למציאות.
נציגת יד ושם, מנהלת ההדרכה של אגף ההנצחה וקשרי קהילה ביד ושם לימור בר אילן, סיפרה את סיפורה המיוחד של חוות ארנסדורף בגרמניה, שהכשירה את חברי תנועת הנוער 'מכבי הצעיר' לעבודה חקלאית בארץ ישראל. כשהחלו הגירושים חילקו ביניהם חברי התנועה את דגל התנועה ל-12 פיסות בד, כדי שבבוא העת, בהגיעם לא"י, יחוברו לדגל שלם. מרבית חברי הקבוצה שהגיעו לאושוויץ נספו ועמם הלכו לאיבוד גם פיסות הדגל, ורק פיסה אחת נותרה בידי אחת המדריכות, אורה אלוני, שהצליחה לשרוד ולהעבירו לקיבוצה מעיין צבי. היום מופקדת הפיסה הזאת בארכיון יד ושם ומספרת את סיפור הקבוצה.
את ההרצאה המרכזית בכנס נשאה פרופסור אביבה חלמיש בנושא: "תנועות הנוער אחרי המלחמה: נאמנות תנועתית ואחריות לאומית". פרופ' חלמיש הדגישה בדבריה את הניסיון שרכשו תנועות הנוער בזמן השואה ואת יכולתן ומחויבותן להנהיג את ציבור השורדים, תוך שמירה ייחודן ועל המסגרות שלהן. בתחילה הן לקחו על עצמן להיות מצפן לבורחים ועוגן לניצולים שנשארו בפולין, אך כשהחלה הבריחה מפולין, בעקבות הפוגרום בקיילצה (Kielc), הן רכשו את אמונם של הבורחים ביכולתם להוביל אותם לחוף מבטחים, והטמיעו בהם את המסר הציוני. חברי תנועות הנוער ארגנו בקפריסין ובמחנות העקורים את הילדים היתומים, העניקו להם בית חם ואוכל ושימשו להם משפחה. פרופ' חלמיש התמודדה דבריה עם הסוגייה של השפעת השליחים מא"י על שארית הפליטה, לעומת תנועות הנוער, והסיקה כי השליחים מא"י לא זכו לאמון שזכו לו חברי תנועות הנוער שפתחו את שורותיהן לכל דכפין. באשר לנאמנות התנועתית, זו לא הזיקה אלא דרבנה כל אחת מהתנועות לפעול לגיבוש תודעה עצמית בקרב שארית הפליטה, מתוך אחריות לאומית מחד ונאמנות תנועתית מאידך.
יונת רוטביין, ממורשת גבעת חביבה, בתה של רוז'קה קורצ'אק, לוחמת גטו ורשה ופרטיזנית, דיברה על חשיבות השירים והדגלים התנועתיים שליוו את שארית הפליטה בדרכם לא"י. במצגת שהקרינה בכנס השמיעה שירים מאותה תקופה ששרה 'מקהלת הכיס' של ותיקי תנועות הנוער בקיבוץ אילון.
ד"ר שרה אוסצקי לזר, בתו של הפרטיזן, איש בית"ר, חיים לזר, דיברה על 'הבית"רים בבריחה', וסיפרה כי תנועת בית"ר החלה את פעילות הבריחה שלה בווילנה וברובנו עוד ב,1944- כשהאזור שוחרר מידי הנאצים. היא ציינה כי ארגון 'הבריחה' נקרא קודם 'ארגון הצלה'. לדבריה, פעילות הבית"רים בנושא זה לא זכתה להכרה עם קום המדינה. להגדרתה, תנועת בית"ר הייתה תנועה ספונטנית שצמחה מתוך השקפה של סולידריות יהודית חובקת עולם.
בין ההרצאות שולבו שלושה מרואיינים שצולמו מראש, בשילוב צילומים משפחתיים וסרטי וידאו:
דויד גור, שדיבר על פעילותו כנציג השומר הצעיר בהונגריה לאחר השואה, תקופה שבה המשטר הקומוניסטי לא התיר פעילות תנועתית, ועל ארגון העלייה הבלתי לגלית של חברי התנועה.
הזמר והמוזיקאי שולי רנד סיפר בהתרגשות ובגעגועים רבים על אביו יעקב רנד שהיה מפעילי תנועת בני עקיבא ברומניה אחרי השואה ועמד בראש קבוצה של חניכים שניסו לעלות ארצה, אך אונייתם נתפסה והם הוגלו לקפריסין
והשחקן שמוליק עצמון סיפר על השתלבותו בתנועת בני עקיבא בפולין אחרי השואה, הצטרפותו לגח"ל ועלייתו לארץ ישראל.
בחלקו האחרון של הכנס עלתה לבמה סגנית מזכ"ל תנועות הנוער של היום טל מדר. טל הצעירה ריגשה בדבריה כשמצאה נקודות השקה רבות בין הפעילות התנועתית אז ועכשיו. היא ציינה כי תנועות הנוער מתבססות על שלושה עקרונות:
1. לא משנה היכן הן יושבות, תמיד יש להן אג'נדה כוללת אחת שמזינה את עצמה גם היום
2. חינוך אידיאולוגי מתמשך להגשמת רעיון ודרך חיים. אז, לדבריה, אידיאל ההגשמה היה בניית מדינה והיום אידיאל ההגשמה של תנועות הנוער היא קהילתית, להיות חברת מופת. ואכן, היום עוסקות תנועות הנוער בפעילות עם פליטים, ההתמודדות עם משבר האקלים ושמירה על הדמוקרטיה.
3. הצורך של כל אנשי התנועות היום להרגיש חלק מהדנ"א של תנועתם לאורך השנים ולהיות סמל ומשמעות לפרט.
בסיום דבריה הגישו יו"ר עמותת דורות ההמשך רחל רוזנשטיין ושורד השואה והשחקן שמואל עצמון, מגן הוקרה מיוחד מטעם פורום ארגוני 'החזרה לחיים' של שורדי השואה למועצת תנועות הנוער, וקיבלו בתמורה ממועצת תנועות הנוער תעודה ובה התחייבות לא לשכוח את פעילות תנועות הנוער בשואה ולאחריה.
טקס קצר ומרגש זה סימל את השותפות הבין-דורית בין תנועות הנוער של אז ועתה ובין הדור השני של שורדי השואה לדור הרביעי – חניכי תנועות הנוער להעברת המסר בעתיד.
לסיום הטקס קרא השחקן שמואל עצמון, בקולו המיוחד והתיאטרלי, שני שירים של נתן אלתרמן: 'נאום רב חובל איטלקי', ו'ההוא מהגח"ל'.
את האירוע כולו ליוו שירי התקופה ושירי תנועות
הנוער שהשמיעה להקת "לדעת את השיר", בראשותו של יהודה בלכר, חוקר הזמר העברי ושירי תנועות הנוער, שסיפר על הרקע של השירים; והזמרת רויטל קראוס שרה עם הקהל בליווי האקורדיוניסט עוז רוזנבלט.
שירת 'המנון הפלמ"ח' ו'התקווה', ששרו שורדי השואה על סיפון האונייה 'לא תפחידונו', חתמה את האירוע המפעים והמרגש הזה.
